למה אנחנו מנסים להרוס את מערכות החימום של האמבטיות (לפני שקונים אותן)
אמבטיות הן בעצם “חדרי עינויים” עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שם אדים רבים, שינויים פתאומיים בטמפרטורה, ולחות גבוהה. זו סביבה אידיאלית לקריסה של מעגלים חשמליים.
לכן אנחנו לא רק בודקים אם המנורות שלנו מתחממות – אנחנו משקיעים הרבה זמן בניסיון למצוא דרכים לגרום להן להתקלקל.
המאבק נגד האדים
העניין עם אדי מים הוא שהם מוצאים דרך להיכנס לכל פתח קטן במעטפת המכשיר, ונשארים שם על הטרמינלים החשמליים.
כשמדליקים את המנורה, היא מתחממת במהירות, האוויר מתרחב, וזה יכול לגרום ללחות לחדור עמוק יותר לתוך המעגלים החשמליים. אם האטימות אינה מושלמת, הטרמינלים מתחילים להתחמצן. נוצרת התנגדות, המכשיר מתחמם יותר ויותר – ובסוף החיבורים נהרסים.
איך אנחנו בודקים את זה בפועל
אנחנו לא רק רוססים את המנורות במים – זה לא נותן לנו שום מידע.
במקום זאת, אנחנו שם את המנורות בחדרים עם לחות גבוהה, בטמפרטורות גבוהות, במשך מאות שעות. אנחנו מחפשים סימנים של דליפת חשמל דרך הבידוד – כלומר, אם החשמל מתחיל לחדור דרך שכבה דקה של לחות.
אנחנו מחפשים שלושה דברים עיקריים:
- האם הטרמינלים מתחילים להתחמצן?
- האם החומרים שמשמשים לאטימה מתעוותים לאחר שהמנורה מתחממת ומתקררת שוב ושוב?
- האם הבידוד אכן עושה את עבודתו כשהאוויר מלא בלחות?
האיזון הנכון
זה נשמע פשוט – רק לאטום הכל טוב, נכון?
לא בהכרח. אם נאטום את המכשיר יותר מדי, אנחנו יוצרים סביבה שבה החום נשאר בתוך המכשיר – וזה יכול לגרום לנזק לחוטים החשמליים. זה לא טוב יותר מאשר לאפשר לאדים לחדור פנימה.
זו בעצם בעיה של איזון. מצאנו את הנקודה האידיאלית – שבה המנורה לא תקרוס בחדר עם לחות גבוהה, אך עדיין תוכל לתפקד. רק ודאו שהמכשיר שלכם יש לו אוורור טוב, כדי שהמעטפת שלו לא תתחמם יותר מדי. אנחנו ניתן לכם את הנתונים הדרושים; אתם רק צריכים לבנות את המכשיר בהתאם.