למה אנחנו מעריכים את מזגני האמבטיה שלנו במבחני חום ולחות
בואו נהיה כנים: אמבטיות הן סיוט עבור מוצרים אלקטרוניים. יש שם אדים רבים, שינויים קיצוניים בטמפרטורה, ואדי מים שחודרים לכל סדק קטן. אם המזגן לא נוצר במיוחד לתנאים האלה, האטמים שלו נהרסים, החלקים הפנימיים שלו מחלידים, והמזגן נהרס תוך כמה שבועות.
לכן אנחנו מעריכים את המזגנים במבחני חום ולחות. בעצם, אנחנו מנסים להרוס את המוצרים שלנו לפני שהם מגיעים לבית שלכם.
המאבק נגד הלחות
הבעיה עם אדי המים היא שהם עקשניים מאוד. הם מוצאים את הסדקים הקטנים ביותר במארז או בחיבורים של המזגן. כשהלחות נוגעת בקצוות החשמליים, נוצרת קורוזיה. בתעשייה אנחנו קוראים לזה “קריפיג’, אך בשפה פשוטה זה אומר שהחשמל מתחיל לזרום במקומות שאין לו זכות להיות שם – ואז נוצר מעגל קצר.
אנחנו לא סתם שמים את המזגנים בחדר לח, ומקווים לטוב. אנחנו שומרים אותם בתנאי לחות גבוהה כדי לגרום לתהליך הזה. אנחנו לא מחפשים רק “הצלחה” – אנחנו רוצים לדעת בדיוק מתי האטמים נהרסים.
בעיית ה”נשימה”
אנחנו משתמשים בקוורץ איכותי ובחומרי אטימה חזקים כדי למנוע חדירה של לחות. אך יש בעיה: האטמים מתרחבים כשהם חמים ומתכווצים כשהם קרים.
כשהרכיב האינפרא-אדום פועל, הוא יוצר אפקט של ואקום. כשהוא קר, הוא יכול לשאוב את האוויר הלח פנימה לתוך המכשיר. על ידי שינוי הטמפרטורה שוב ושוב בסביבה לחה, אנחנו מוודאים שהאטמים נשארים סגורים. אם הם דולפים, גז ההלוגן יוצא החוצה או חמצן נכנס פנימה – וזה הורס את החלקים הפנימיים של המזגן במהירות.
מציאת הנקודה האידיאלית
אולי תחשבו, “פשוט תאטמו את זה לחלוטין! תהפכו את זה למוצר עמיד למים.”
אך זה יוצר בעיה חדשה. אם אנחנו אוטמים את זה יותר מדי, האוויר לא יכול לעבור פנימה. החוטים הפנימיים מתחילים להישרף מהחום שנוצר בתוך המכשיר. זו איזון עדין בין למנוע חדירה של לחות לבין לאפשר למכשיר לנשום, כדי שהוא לא יישרף מבפנים.
מבחני ההזדקנות שלנו מספרים לנו אם הגענו לנקודה האידיאלית. זו הדרך היחידה שבה אנחנו יכולים להיות בטוחים שאתם מקבלים מזגן שיכול לעמוד בתנאי האמבטיה, בלי להישרף מבפנים.