למה אנו מחליפים תנורי אוויר חם במנורות אינפרא-אדום במפעלי ייצור
אם ביליתם זמן כלשהו בעיבוד שבבים, אתם מכירים את הבעיות שקיימות עם תנורי אוויר חם. צריך להפעיל אותם, לחכות, ולחכות עוד קצת. נדמה שצריך לחמם את כל החדר רק כדי לחמם לוח אחד בלבד. זו הסיבה שרבים מאיתנו עוברים להשתמש במנורות אינפרא-אדום מאושרות. ההבדל נעוץ בדרך שבה החום מועבר – בתנורי אוויר חם, צריך לחמם את האוויר, אחר כך את קירות התנור, ורק אז את החומר שצריך לחמם. זה תהליך איטי. לעומת זאת, מנורות אינפרא-אדום שולחות אנרגיה קרינתית, שחודרת ישירות לחומר. אין צורך לעבוד עם האוויר שנמצא ביניהם – החום חודר ישירות לחומר.
הקושי שבזמן ההמתנה למערכות עם אוויר מאולץ יש אינרציה תרמית גדולה. כלומר, לוקח להן הרבה זמן להתחיל לעבוד. כשמפעילים תנור עם חימום קונווקטיבי, צריך לחכות דקות – לפעמים שעות – עד שהתנור יגיע לטמפרטורה הרצויה. במפעלי ייצור בעלי קיבולת גבוהה, זו בזבוז של זמן. מנורות אינפרא-אדום מבטלות את הצורך בחימום קונווקטיבי. ניתן לחמם את החומר ישירות באמצעות האנרגיה הקרינתית. כך, תהליך שלפעמים לקח שעות, נעשה תוך שניות או דקות. זה מאוד מקל על תהליך העבודה.
הטמעת החום במקום הנכון אנו בוחרים מנורות אינפרא-אדום בעלות צפיפות חום גבוהה. הבעיה עם תנורי אוויר חם היא שהם מחממים את הפנים של החומר, ואז תלויים בחימום איטי כדי שהחום יחדור לחלקים הפנימיים של החומר. זה כמו לנסות להמיס בשר קפוא על ידי הנחתו בחדר חם. מנורות אינפרא-אדום חודרות את החומר. כך, החימום מתרחש בכל שכבות החומר, ולא רק בשכבה החיצונית. כך מתקבלת תוצאה אחידה, בלי צורך לחמם את כל המכשיר כדי להשלים את העבודה.
החיסרון: הן די עוצמתיות מנורות אינפרא-אדום אינן “מטה קסמים”. הן מהירות, אך גם עוצמתיות מאוד. מכיוון שהעברת האנרגיה היא ישירה, קל מאוד לעבור את הטמפרטורה הרצויה אם המערכות שליטה לא מוגדרות כראוי. אי אפשר פשוט “להגדיר את הטמפרטורה ולשכוח”, כמו בתנורי חימום קונווקטיביים. צריך להיות קפדניים לגבי המרחקים, ולהשתמש בחיישנים שמגיבים במהירות. אם לא נזהרים, עלולים לפגוע בחומר. בנוסף, צריך לוודא שמערכת הקירור יכולה להתמודד עם העליות החדות בטמפרטורה. אם לא, עלולות להיות בעיות במכשירים שנמצאים לידו. זה דורש יותר זהירות, אך הזמן שנחסך שווה את המאמץ.